על הספר

ספרה החדש של איבון טייטל מבקש לחבור לעולמו של המטופל וליחסיו המוקדמים על מנת לאפשר תהליכי שינוי ותיקון. לשם כך על המטפל להיות חלק מדרמת חייו של המטופל באמצעות מנגנונים של העברה, העברה נגדית והזדהות השלכתית; עליו לוותר זמנית על הסובייקטיביות שלו ולהיות שלוחה של המטופל; עליו ליצור מרחב פוטנציאלי ומקום בטוח עבור המטופל כדי לאפשר לתהליכי עומק להתקיים, כדי שהוא יוכל להיות הוא עצמו בנוכחות האחר ובאופן הזה לאפשר תיקון של עיוותי העבר. כתנאי לקיום התהליך על המטפל להיות חף מזיכרון ומתשוקה, ללא פנטזיית הצלה, ללא צרכים נרקיסיסטיים; עליו להיות מודע לתהליכי ההעברה הנגדית, להבין דרכם תהליכים, אך גם להתנקות מהם; עליו לצפות את התהליך צעד אחד לפני המטופל, אך גם להיות מונחה על ידו במהלכו.

 

חלומות והעבודה באמצעות חלומות הם מרכיבים משמעותיים בעבודתה הטיפולית של המחברת. היא עושה בהם שימוש רב, בכלל זה גם ב"מחשבות מרחפות", מתוך כוונה לחבור אל הלא-מודע של המטופל ואל עולמו הפנימי, לקלוט את תכניו, לפרשם ולעבדם כשלישי אנליטי אינטר-סובייקטיבי.

ספר זה נולד בקליניקה, מרעיונות שהבשילו מניסיונה של המחברת לחקור לעומקם את התובנות שעלו בה תוך כדי התהליך הטיפולי. המחברת רואה בטיפול תצרף שיש להתאים את כל חלקיו בדרך של ניסוי וטעיה, תוך כדי עימות ופענוח, השתהות והתבוננות, חוויה והמשגה, כמו גם הבנת יחסי הגומלין בין האני והעצמי. אבל רק כאשר כל החלקים מתיישבים זה עם זה מתקבלת תמונה שלמה וקוהרנטית של המטופל, של המטפל ושל התהליך הטיפולי.

אהאני בראי העצמיgif.gif

על הספר

ספר זה עוסק בכשלים אמפתיים של מנחי קבוצות. מטרתו לזהות ולהגדיר מהו כשל אמפתי של מנחי קבוצות ולבחון את הקשר בין הכשל האמפתי לשביעות הרצון בקרב המטופלים מהטיפול ומתוצאותיו. בספרות המקצועית לא נמצאה הגדרה כוללת ואחידה למונח "כשל אמפתי", וחסרים מחקרים אשר בוחנים מרכיב זה בטיפול ואת השפעותיו.

סקירת ספרות המחקר מעלה שהכשל האמפתי הוא תלוי תיאוריה. התיאוריה הקלאסית של פרויד, תיאוריית הדחף, מדגישה את חשיבות הפירוש והתובנה כגורמים מרפאים, בטיפול שבמסגרתו המנחה הוא אנונימי, מתנזר, לא אישי ומהווה יעד להשלכות. כשל אמפתי לפי גישה זו הוא פירוש לא נכון או לא מדויק או שלא בעתו. התיאוריה של יחסי אובייקט מבינה את הכשל האמפתי כפרשנות לא נכונה של יחסי ההעברה למטפל. הגישות הפוסט-מודרניות, וזו של היינץ קוהוט, רואות ביחסים ובפרשנות מִקשה אחת, ועבורן כשל אמפתי הוא פרשנות לא נכונה או כזה שניתן בצורה ביקורתית, לא רגישה ובלתי מתחשבת. גם היעדר מאמץ להיות אמפתי מצד המנחה נתפס בגישה זו ככשל אמפתי.

איבון טייטל מגלה בספר זה שני ממדים מרכזיים להגדרת הכשל האמפתי – רגשי ופרשני. נמצא שכשל רגשי קודם לכשל מנטלי; גילוי אשר מבסס את התפיסה ביחס לחשיבותו של הקשר הטיפולי ושל יחסי מטפל-מטופל להצלחת הטיפול – לפני הפירוש. הספר כולל פרקים תיאורטיים, מחקריים וקליניים, והוא מציג דוגמאות למקרים טיפוליים, אישיים וקבוצתיים. ככלל, בקבוצה הכשלים האמפתיים שכיחים הרבה יותר מאשר בטיפול פרטני. ריבוי המשתתפים, ההדהוד והשיקוף המועצמים, תהליכי פיצול, השלכה והזדהויות עלולים לגרום לפגיעות נרקיסיסטיות ולכשלים אמפתיים רבים. טייטל טוענת שחוויית המטופל היא שמכריעה והיא המדד לכשל אמפתי. חשוב שהמטפל יזהה אותו, יהיה אחראי לו ויטפל בו באופן ממשי ולא רק כהשלכה מדומיינת של המטופל, כל זאת מתוך כבוד לסובייקטיביות של המטופל ומתוך הכרה בחשיבותו להצלחת הטיפול. 

הכשל האמפתי.gif