אב משמש “אובייקט מעבר” ו”מרחב פוטנציאלי” בדיאדה אם- ילד/ה ולכן היעדרו משמעותי להתפתחותו של הילד ולבריאותו הנפשית בכל שלב משלבי ההתפתחות.
במאמר אתייחס לנושא מהיבטיו השונים, האישי, המגדרי, התיאורטי והקליני. במאמר זה אני מדברת על חשיבותו, נחיצותו וחיוניותו של השלישי בתוך הדיאדה אם –ילד כמייצב המשולש , ההשפעה על ההתפתחות הנפשית של הילד בכל אחד משלבי הגדילה מלידה ועד לבגרות, ועל ההשפעה הבין דורית של שחזור דפוסים בעייתיים. פעמים רבות חל בנו עם כניסתנו לתפקיד הורי/ זוגי שינוי קיצוני שאינו מובן מאליו. אנחנו הופכים להיות באופן אוטומטי כמו הורינו: התנהגויות, דפוסים, משולשים, גם אם החלטנו שאנחנו לא ננהג כמוהם. מודעות לתהליך זה, תאפשר תיקון דפוסים בעייתיים ואת עצירת החזרתיות הפתולוגית בשרשרת הבין דורית. על כן, המחויבות שלנו היא לא רק כלפי ילדינו אלא גם כלפי בריאותם הנפשית של הדורות הבאים.